פסק-דין בתיק ב"ל 45225-05-10

            ביום 29.11.10 התיר בית הדין לנתבע להגיש הודעת צד ג' למר רפיאעה סלאמה, אשר לגביו טען התובע כי הוא היה מעבידו בזמן הרלוונטי לתובענה דנן.

            צד ג'  לא הגיש כתב הגנה מטעמו, אך העיד במסגרת הדיון מיום 17.2.11, לאחר שזומן על ידי הנתבע.

טענות התובע

2.         לטענת התובע, חברת גרר כליף בע"מ (להלן: "החברה") הינה חברה אשר עוסקת בין היתר באחסנת רכבים שניזוקו בתאונות, והאחסנה מבוצעת במגרש שמופעל על ידה בעיר חולון. החברה התקשרה עם קבלן בשם אבו אברהים, כדי לקבל ממנו שירותי שמירה, אך חשבוניות המס הונפקו לחברה על ידי אדם בשם שאול אליהו.

לטענת התובע, הוא הועסק על ידי מר אבו אברהים כשומר במגרש. ביום 11.4.09 נכווה באורח קשה בדליקה שפרצה תוך כדי עבודתו במגרש, וסבל מכוויות בדרגה שלישית.

            התובע השתלב במגרש השייך לגרר כליף, ושם עבד כשומר מטעם אבו אברהים. במסגרת עבודתו ביצע התובע עבודות נוספות, כגון פתיחת שער המגרש וסגירתו, על מנת לאפשר כניסת מכוניות למגרש ואת יציאתן.

            בנוסף, דאג התובע לבצע רישומים של בעלי הרכבים שהיו מאוחסנים במגרש, ואשר הגיעו כדי לקחת חפצים אישיים מהרכבים שלהם.

            לטענת התובע, עדותו היתה עקבית ואחידה, ולא נסתרה. מדובר בעדות מפורטת שנכנסה לפרטי פרטים, שרק מי שעבד שם יכול לזכור אותם. התובע היה שכיר, וביצע את עבודתו באופן אישי. התובע קיבל את שכרו במזומן. התובע הצהיר כי אינו יודע ממה נגרמה השריפה, אך העיד כי היתה שם מדורה ועליה היו מבשלים, וכן היו ג'ריקנים של דלק.

            מטעם התובע העידו 3 עדים, וכן גם שי כליף בנו של בעל המגרש.

לסיכום, טען התובע כי יש להכיר בפגיעה כתאונת עבודה, שכן ללא העבודה לא היתה התאונה מתרחשת במקום ובזמן שקרתה, וכן יש ליתן משקל לסמיכות הזמנים בין עבודתו לבין פגיעתו.

טענות הנתבע

3.         לטענת הנתבע, יש לדחות את התובענה, היות והתובע לא הוכיח כי הועסק כשומר ב" גרר כליף בע"מ" ביום האירוע או בכל יום אחר. בנוסף, לא הוכיח התובע שהתאונה התרחשה תוך כדי ועקב עבודתו.

התובע שהה במקום כחבר של אחד העובדים, ללא כל קשר לעבודתו שם. התפרצות השריפה לא היתה כלל על רקע העבודה או כתוצאה ממנה. עובר לאירוע הנטען, ניסה התובע לשים קץ לחייו פעמיים, וכן נזקק לטיפול ולהשגחה פסיכיאטרית בגין נסיונות אלו.

            גם מהעדויות ומהתצהירים של התובע ומטעם התובע לא ניתן ללמוד על כך שהתובע אכן הועסק כשומר במגרש.

גם אם ייקבע כי התובע אכן הועסק כשומר במגרש, הרי שהוא לא הוכיח כי הבערת האש ביום האירוע הנטען היתה בגדר פעולה נלווית באופן סביר לעבודתו.

            לסיכום, טען הנתבע כי התובע לא הציג ראיות לתמיכה בטענותיו, לפיהן עבד במקום האירוע הנטען. ההיפך הוא הנכון, הראיות שהוצגו והעדויות שהובאו מלמדות בדיוק ההיפך.

            ברור כי אין מדובר ב "תאונת עבודה", שהרי הפעילות שבגינה נכווה התובע לא נעשתה תוך כדי ועקב עבודתו, לכן גם אין מקום לדון בחזקת הסיבתיות.